זה הסיפור שלי…

ערב אחד בשנת 2010 הודיעו לנו חברים טובים שהם עוזבים את הארץ, והם יבואו להגיד שלום.
התארגנו עם נשנושים ואלכוהול, והחלטנו שמפגש פרידה כזה דורש גם קינוח.
אז הלכתי לסופר השכונתי, קניתי נשיקות(מרנג), פירות יער קפואים, גלידה בטעם וניל , ושוקולד לבן.
כשהגיע זמן הקינוח פוררתי לתוך כוס שברי נשיקות, שמתי עליהם קצת פירות יער, מעליהם כף גדושה של גלידה וניל, ולמעלה הוספתי קצת שוקולד לבן מומס.
בדיעבד הסתבר שהכנתי פבלובה, מבלי לדעת שככה קוראים לזה..
השילוב של החמוץ והמתוק, של הקר והחם, של הקרם והקראנצ' עשה את זה לכולם!
החלק הכי טוב באותו הערב היה התגובות שקבלתי על קינוח שהורכב מכמה מצרכים פשוטים מהסופר.
בתת מודע כנראה הבנתי כבר אז שקינוח טוב מורכב משילוב מרקמים, משילוב טמפרטורות, ומשילוב של טעמים.
בבוקר שאחרי כבר התייצבתי בסופר וקניתי את המיקסר הראשון שלי, שהיה ידני, ועלה אז 45 ש"ח.
הדבר הראשון שניסיתי להכין איתו היה מרנג, לפי הוראות בטלפון מאחותי הקצפתי, זילפתי, אפיתי, ויצאה מהתנור סוג של לאפה שרופה…
אחרי שבוע קבלתי במתנה ספר של קארין גורן ואז כבר ניסיתי להכין טראפלס.
לקח לי זמן להבין שמגלגלים אותם בקקאו, וכך יצא שחצי מהם נמרחו לי על כף היד..
לאט לאט, כל יום קצת, ועוד קצת, נכנסתי לעולם של הכנת קינוחים.
בתוך זמן קצר כבר הבנתי שמדובר בהתאהבות קשה, ומתנת יום ההולדת הקרובה שקבלתי היתה קורס קונדיטוריה.
הקורס ארך מספר חודשים, וההרגשה בכל יום שבו התקיים שיעור הייתה של היי מוחלט, מהבוקר ועד 11 בלילה שבו הסתיים השיעור.
בסיום הקורס קבלתי במתנה מיקסר ראשון "אמיתי" של קנווד, ואז כבר הבנתי שאני מכור.
אחרי הקורס השתתפתי במספר סדנאות שבהם הגיעו שפים מחו"ל כדי ללמד טכניקות חדשות, להכיר טעמים חדשים וכו'.
בכל פעם שהסתיימה סדנא כזו חזרתי עם פה פעור, והראש לא הפסיק לעבוד ולתכנן.
ההתמכרות רק הלכה והחמירה, ומצאתי את עצמי חושב כל יום, כמעט כל היום, על הקינוח הבא, על שילוב הטעמים שלו, על שילוב המרקמים שלו, על הצבעים, ועל הקישוטים.
אחרי הרבה מאוד נסיונות על המשפחה, הגעתי למצב שבו אני יודע לאזן טעמים בצורה טובה, שלא יהיה מתוק מידי, לא מר מידי וכו'.
לאט לאט מצאתי את עצמי מקבל השראה כמעט מכל דבר, ברחוב, בבית, במשרד, בהצגה שראיתי, בשיטוט באתרים של אוכל ועוד.
אני אף פעם לא חוזר על אותו קינוח, כי זה לא מרגש יותר.
אני נהנה משלב המצאת הקינוח לפחות כמו מהטעם שלו בסוף, ומה שעושה לי הכי טוב זה התגובות של מי שטועם..
אני תמיד מקבל ביקורת בונה, ואני מאוד אוהב לטעות, כי אני מאמין שרק ככה לומדים, וכמו שמלמדים ילד שנופל מאופניים מייד לעלות עליהם שוב, ככה גם עם קינוחים, מייד ניגשים להכין מחדש,
ומתקנים מה שצריך.
90% מההכנה של הקינוח מתרחשת אצלי בראש, ורק ה 10% האחרונים מתרחשים על השיש, במיקסר, ועם חומרי הגלם, ובסוף, כשאני רואה מה יצא, אם זה באמת נראה כמו מה שדמיינתי – אני
מאושר.
בשנים האחרונות זכיתי מספר פעמים באתגרים ותחרויות שבהם הצגתי גרסאות מקוריות שלי לקינוחים של שפים מפורסמים מצרפת, והרבה פעמים אני מקבל מאנשים תגובות שהקינוחים שאני מכין
נותנים להם השראה, וזו המחמאה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל.

ב 2016 השתתפתי בריאלטי האפייה בייקאוף , ולמרות הקושי שבחשיפה, אהבתי כל רגע שם.